חצילים בנוסח הבלקן

ככה זה מוכן

ככה זה מוכן

אני אוהב חצילים. מאד. פעם לא אהבתי כי הייתי ילד בעייתי שלא אוכל ירקות ועשיתי להורים שלי את המוות, אבל היום הם מחומרי הגלם האהובים עליי, הן בבישול והן באכילה. חצילים הם נציגים גאים של המטבח הים תיכוני ואחת מהסיבות שבגללן עוד שווה לשלם שכר דירה וארנונה במדינה המשוגעת הזו.

ברצינות, אין לנו כאן גבינות מטורפות, אי אפשר לקנות נקניקים משובחים וגם על פירות ים ודגה אין על מה מדבר, אבל בירקות טריים אין לנו מתחרים. אתם תאמינו לי כשתיכנסו פעם לסופר בארה"ב או באירופה ותראו גמבות שנמכרות בשלישייה במחיר מבצע: רק 2 דולר לפלפל. אז נכון, התחבורה הציבורית שלנו בקאנטים ובשביל לקנות דירה צריך לחתום על חוזה עם השטן, אבל היי, לפחות יש לנו אחלה שמש, ואחלה שמש שווה אחלה ירקות. אני מבין שזו לא בדיוק הנחמה שכל אחד מאיתנו מחפש, אבל תנו לי סל קניות מלא בחצילים מבריקים, עגבניות בצבע הפועל בוהק, עשבי טיבול בגוון סטיקלייט והמון שמן זית ריחני ואני מבסוט; צריך להסתפק בדברים שיש לא?

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

ממרח פלפלים מסורתי ושיעור קצר בקליית פלפלים

פלפלי אותו

פלפלי אותו

 

 

 

 

 

והפעם חברים, מתכון שהולך איתי שנים, עוד מהתקופה שהיה לי שיער. אבל לפני זה, דרישת שלום חמה: לגולש\ת הברזילאי\ת והגולש\ת השוויצרי\ת, דרישת שלום מארצינו הקטנה. אין לי מושג אם אתם מבינים עברית, איך הגעתם לבלוג ולמה זה נראה לכם עדיף על להתפנן בחוף קופה קבאנה או לגלוש באלפים השוויצריים, אבל מילא. שמחתי בביקורכם ואשמח אם תבקרו שוב, אתם מוזמנים להביא חברים.

להמשיך לקרוא

כמושווארמה

image

כמושווארמה אורגינל. זיוף מעולם לא היה טעים כל כך

והפעם בפינתינו מאכלי חיקוי, כמו שווארמה אמיתית מהמטבח של הקיבוץ. בואו נדבר דוגרי, במצב הנוכחי של הדברים אנחנו מקפידים על כל שקל שאנחנו מוציאים: סיגריות, יציאות, בגדים, מרחיבי תודעה וחול לחתול. אפילו על מנה שווארמה, שפעם יכולת לקבל בעשרים שקל כולל השתייה, אנחנו מתחשבנים. אז בטח שאוכלים יותר בבית כדי לחסוך ולנסות להישאר עם הראש טיפה מעל המים. אממה, גם מחירי חומרי הגלם עלו יחד עם כל שאר הדברים וצריך להתחיל לעשות בחירתה של סופי וללכת לכיוון הילד היותר זול. אז למי שלא ידע, בשר אמיתי לשווארמה, יעאנו הודו נקבה ורוד עם פסים יפים של שומן (זה כאילו פרגיות של הודו), עולה בין ארבעים לחמישים שקל במקרה הטוב. אז האם זה אומר שתצתרכו לוותר על הפנטזיה הסודית שלכם להכין שוואמה ביתית? לא חברים. לא ניתן לבעלי ההון והשררה לנפץ את חלומותינו. אנחנו נכין שווארמה על אפו וחמתו של יצחק תשובה.

להמשיך לקרוא

פתאום נהיה קיץ

מתחת לכל העלים מסתתר דג טרי והרבה פלפל חריף

מתחת לכל העלים מסתתר דג טרי והרבה פלפל חריף

 

ואולי לא כל-כך פתאום, אבל עובדה שהוא כאן וכאן בשביל להישאר. וכשהקיץ בא כל התפריט שלנו משתנה, ולא בקטע פלצני. פשוט קשה לי לראות את עצמי בולס נזיד בקר מהביל, בטח שלא מתבשל מעל הכיריים יחד איתו, או אפילו גרוע יותר, נכווה מהתנור הלוהט בשביל להוציא מאפה שפשוט מסרב להתקרר. בקיץ צריך מנות שלא יהיו קלות רק בפה, אלא גם ובעיקר במטבח. גם מבחינת חומרי גלם, רק המחשבה על לעכל בקר ובצקים גורמת לי להזיע כמו קובי פרץ במרתפים של מס הכנסה; עוף ודגים ישאירו את הסועד הממוצע שפוי, יחד עם כל העשבים הטריים, הפירות והירקות שהשמש חסרת הרחמים שלנו מפיקה (לפחות משהוא אחד טוב היא יודעת לעשות).

להמשיך לקרוא

צ'ילי ודי

צ'ילי בלי בשר

צ'ילי סין קרנה. אין פוקוס וגם אין בשר

 

כל פעם שאני בודק את את הכניסות (לא תמיד זה ברבים) לבלוג, אני מוצא הפתעות. פעם שעברה היו כניסות הזויות מהולנד, ובשבוע האחרון היו כמה כניסות תמוהות מהמדינה שחטפה הכי חזק בשבועיים האחרונים: ספרד. וואלה, אם היה לי ניסיון באוכל ספרדי היית מנסה לעשות להם כבוד, אבל ניסיתי להכין פעם פאייה ויצא לי ממש לא מוצלח. הדבר האיחיד שאני יודע בוודאות על ספרדים זה שהם ממש אוהבים את השמן זית שלהם- ברצלונאי שפגשתי בסרי לנקה אמר לי שהם מטבלים בו את הדגני בוקר שלהם.

אז לאיפה מביאה אותנו כל ההקדמה הזו אתם שואלים? או, לעולם האנלוגיות והאסוסיאציות. כי אם לא אוכל ספרדי, אז אוכל ממדינה שנכבשה על ידי ספרד ודוברת ספרדית; ואם אפשר, אז מטבח שיתאים לקיץ הבא עלינו לרעה ושיהיה עממי, טרי וצבעוני. אז כן, מי אמר מקסיקו ולא קיבל?

להמשיך לקרוא

תוסיף לי קצת עוף לקארי

המאמא מפצחת

המאמא מפצחת

כן, אני יודע, לא עידכנתי את הבלוג כבר יותר מחודש וכל שלושת הקוראים שלי כועסים עליי בטירוף. אבל יש לי תירוץ מצויין ואפילו שניים. הראשון הוא שאני ושתחייה חזרנו מ"ירח הדבש" שלנו בסרי לנקה לפני שבוע. השני הוא שדווקא ניו לי כמה פוסטים בקנה אבל מישהי (שאת שמה לא אזכיר אך הוא מתחיל ב-ש', נגמר ב-ה' ויש הרבה עיצורים באמצע) מחקה את התמונות של הפסטו ושל הפיצה הממולאת בשר מהמצלמה. בכל מקרה, חזרנו ואני כאן (בבלוג) בשביל להישאר, כי צריך ללכת עם הלב וכל החרא הזה…

אני וואי, היינו בסרי לנקה, היה פילים וחם והרבה נסיעות בטוק-טוק, וגם היה הרבה אוכל. המטבח הסרי לנקי הוא צבעוני, רווי בהמון תבלינים וחריף אש. הוא משתמש בהרבה מאד תוצרת טרייה, בעיקר מהים ומהשדות. הבסיס לכמעט כל מאכל הוא הקוקוס, אם בצורת חלב (או קרם) קוקום או בצורת קוקוס מיובש או שבבי קוקוס טריים. אנחנו אכלנו בעיקר אורז עם קארי, כי זה מה שתיירים שמפחדים לחטוף קלקול במאורות של מקומיים ומעדיפים לשלמן אוכלים. עכשיו, מה זה בעצם האורז עם קארי הזה: זה בעצם אומר שאוכלים אורז עם כל מיני תבשילים עליו, כאשר רובם צמחוניים ואחד מהם עם דג טרי או עוף. בכל התבשילים יש טיבול עדין של חלב או קרם קוקוס (לרוב גם וגם), עלי קארי טריים ושילוב של צ'ילי, גראם מסלה, כורכום, מקלות קינמון ועוד.

להמשיך לקרוא

קציצות סלמון מבית אבא (של שתחייה)

במכולות בעלות השם הלועזי הקרובות אליכם

במכולות בעלות השם הלועזי הקרובות אליכם

והשבוע בפינתנו אוכל ביתי ומסורתי, החלטתי לעשות אומאז' למתכון משפחתי. הפעם לשם שינוי, לא מדובר בשורשים האיטלקים או המצרים שלי, אלא בתוצר של המטבח היהודי אמריקאי (כן, מסתבר שיש כזה). קציצות סלמון שעברו בירושה משיקאגו לסיאטל, ועכשיו הן עושות את הופעת הבכורה שלהן בעיר הקודש. מדובר בפיתרון מצויין לארוחת ערב מהירה יחסית, אפשר גם להכין כמות כפולה ולהקפיא בכלי אטום. את הקופסא שבתמונה קניתי לפני לא מעט זמן במכולת של יוצאי בריה"מ והגיע הזמן לעשות בה שימוש. המחיר שלה היה שערורייתי (22 ש"ח!!!), אבל זה בדיוק אותו המותג שבו משתמש אבא של אשתי בשביל להכין את הקציצות המפורסמות שלו, כך שהייתי חייב. האמת, במחיר של הקופסא אפשר כבר לקנות פילה סלמון קפוא וללכת על המתכון המגניב של עופרה (שאני אישית מעדיף), אבל מסורת זה מסורת ולא מתווכחים.

להמשיך לקרוא

יתרונות הפריפריה

הסנדביץ' של צ'וצ'י

הסנדביץ' של צ'וצ'י

האמת היא שלקרוא לסנדביץ' של צ'וצ'י תגלית יהיה פשוט לא הוגן. כל חובב מסעדות ירושלמיות שיש לו קצת כבוד לעצמו מודע לקיומה ולאיכויותיה. בשנה-שנתיים האחרונות המסעדה הזו הפכה לשם חם ברשת ונכנסה לרשימות של מסעדות הפועלים הטובות בארץ. ולמרות זאת, אני חייב לכתוב עליה כי אני גר ממש קרוב, וכל פעם שאני יוצא ממנה אני שואל את עצמי למה, בעצם, אני לא הולך לשם כל שבוע (ולמה הם לא פתוחים בשישי, ולמה הם סוגרים בשבע בערב).

להמשיך לקרוא

עוף לבנטיני – טייק 2

האורז לפני שמצרפים אליו את העוף

האורז לפני שמצרפים אליו את העוף

נו מה, באמת חשבתם שעבר הסופ"ש ולא בישלתי שום דבר? האמת, הייתי קרוב לזה, כי יצאנו ביום חמישי וקמנו הפוכים למדיי ביום שישי. נראה לי שהגוף שלי כבר לא בנוי ללילות של שתייה וריקודים שנגמרים אחרי חצות. כשהייתי בצבא הייתי יוצא כל מוצ"ש, חוזר לפנות בוקר הפוך מהטוסיק ומסתדר עם כמה שעות שינה על האוטובוס בדרך לבסיס. מצד אחד כל פעם שאני קם הפוך ודואב בא לי להבטיח שאני לא עושה את זה יותר בחיים, מצד שני כל עוד אני חוזר הבייתה על הקו לילה עם כל הערסונים אני מרגיש שאני עדיין בעניינים. אז כמו שאמרתי לפני שסטיתי, עמדנו בפני ערב שישי של סוליקו ופיתה, אבל זוג הצמחונים, שותפינו ההיסטוריים  לארוחות שישי הרימו ארוחת שישי שכללה כמה כוכבים מהעבר וההווה (כולל האידיאליסט והשותפה האגדית), והיה לי ברור שאנחנו מתייצבים עם סיר מהביל. אז אחרי שלקח לנו כמה שעות טובות להניע ואחרי שניקינו את הבית לקראת שישי וגם נתנו את השנ"צ המחייב (כי זה לא סופ"ש ללא שנ"צ), נותרנו רק אני ומטבח מבהיק מניקיון, בדיוק כמו שאני אוהב.

להמשיך לקרוא

חוכמת הריזוטו

נשבע לכם שאני לא בטח מה יש כאן. לדעתי המון חמאה ופטריות

נשבע לכם שאני לא בטוח מה יש כאן. לדעתי המון חמאה ופטריות

אז מסתבר שהפוסט הקודם עשה את שלו ועכשיו כולם רוצים להתארח בבלוג כי הם רוצים להיות מפורסמים. לך תסביר להם שחוץ מסבתא שלי שלא ממש קוראת עברית אין לבלוג יותר מדיי עוקבים (חוץ מכמה כניסות מהולנד שהיו בשבוע שעבר ולא בדיוק ברור לי למה. אולי זה קשור לדברים שעשיתי פעם באמסטרדם ואני לא זוכר). כרגיל במסגרת הבלוג, הכל התחיל בזה שקדחתי לעוברי אורח תמימים על אוכל. הפעם הקורבנות היו הקולגות שלי למשרד ממשלתי כלשהו, שבכל יום ראשון נאלצות לשמוע על מה בישלתי בסופ"ש וכמה אני רוצה להיקבר תחת הררים של סלמון כבוש (נשבע לכם). אז לאחר חודשים של שיגולי בינה הן רצו לראות אם יש באמת משהו מאחורי מסך המילים, משהו בסגנון: אתה יכול לדבר את הדיבור, אך האם אתה יכול לעשות את המעשה? ככה יצא שקבענו להכין ארוחת ערב באחד מערביי השבוע. הרעיון של לעשות את זה אצלי בבית נפסל על הסף עקב חוסר כשרותו המשווע של המטבח שלי וכשרותה של אחת מהקולגות. על מגבלת הכשרות נוספה גם הצמחונות מה שעשה את כל העסק למורכב פי כמה, אבל מעולם לא נמנעתי מלבשל ארוחה, ולא התכוונתי להתחיל עכשיו.

להמשיך לקרוא